<h1>רבינו ירוחם נ"כ ח"ב</h1>
<h2>דף יג:</h2>
בכור בזמן הזה לא התירו להכניסו לכיפה שלא יבאו לידי תקלה דגיזה ועבוד', דחזו לכהן בנפילת מום ולא רצו להפסיד ממון. ויש אומרים שאף אם יכבד על הכהן לגדלו עד שיפול בו מום לא שרי ליה להכניסו לכיפה, דוקא כשעבר על תקנת חכמי' כגון בהקדש, קנסו להכניסו לכיפה כמו שכתבתי במקומו [ני"ט ח"א], אבל בכור שהו' קדוש מאליו אסור משום בזיון קדשים ואסור לפדות קדשים כך כתבו התו' בעבודה זרה על ההיא דאין מקדישין וכו', וכן הורה הרמ"ה לכהן אחד.
מום בקדשים אפילו על ידי גוי אסור בזמן הזה שאינו אסור אלא מדרבנן כך פשוט וכן מוכח במציעא.
<h2>דף עא.</h2>
המוכר עובר בהמתו לנכרי או הלוקח מהנכרי עובר בהמתו בין טמאה בין טהורה והוא בכור כלומר העובר בכור או המשתתף עם הגוי פטור מהבכורה דשותפו' הגוי פוטר בבכורה כיון שיש לו חלק באם בין בעובר ואפילו באוזן כך פשוט בבכורות. וכתבו התוספות כי בזמן הזה מותר להקנות לגוי אוזן האם כדי לפטור לעובר מדין הבכורה, אבל לא להקנות לו חלק בעובר, ולפרש"י שכתב כי גוי קונה בכסף יקנה לו לגוי חלקו בכסף שיקבל מהגוי, והתוספות שכתבו כי לגוי במשיכה צריך הישראל שיקנה לגוי במשיכה שימשוך הגוי הבהמה. וכתבתי זה המחלקת במישרים [נכ"ב] בדין גוי עם ישראל אם קונה במשיכה או בכסף. ולצאת ידי שניהם יקבל מהגוי מעות בשביל אזן הבהמה כדי פרוט', וימשוך הבהמה או יקנה לגוי המקום שהבהמ' עומדת שם ויקנה לו אגביו אזן הבהמה עם העובר. וכל זה בבהמה טהורה מותר לעשות כל זה, אבל בטמאה כלומר בפטר חמור לא יקנה בה לו חלק לגוי מפני שיש לו תקנה בפדייה או בעריפה.
